אפיפיור בימים נוראים?

מה הקשר בין מתאבְּנים בארוחה - לזה שהאפיפיור צודק תמיד? המִלים, כמובן.

בהזדמנות קודמת נכתב כאן שה-antipasti, הלא הם המתאבנים בארוחה, הם אנטי שום דבר, וגם אין להם קשר לפסטה. antipasto ביחיד ו-antipasti ברבים, הריהם הקדימונים לארוחה: אנטי מלשון ante, לִפְנֵּי בלטינית, ו-pasto שהיא הארוחה. ה-pasto בא מן הפועל הלטיני pascere שפירושו להאכיל, להזין. ממנו נוצרה ה-pastus שהוא אוכל, ומכאן הארוחה, ה-pasto באיטלקית, ומילה דומה בצרפתית repas (לאכול שוב).

אבל, השורש הזה קיבל הסתעפויות מעניינות: הרועֶה, מי שדואג להאכיל את הכבשים, נקרא מסיבה זו pastor שנהפך בצרפתית ל-pasteur, ועד היום אנחנו זוכרים טובה ל"רועה" המפורסם ביותר, החוקר הצרפתי Louis Pasteur שבזכותו ועל שמו אנחנו שותים כל יום חלב מפוסטר.

הרועה שלנו רועה את צאנו במרעה, הנקרא pasture והוא עושה זאת בשלווה פסטוראלית, שקיבלה את שמה בדיוק מכאן.

ויש עוד שני קשרים מילוליים מעניינים מאוד בין המזון לרועה, ושניהם בעברית: הראשון, הוא בּרכת המזון, המסמיכה את שניהם: "אֱלהֵּינוּ. אָבִינוּ. רְעֵּנוּ זוּנֵּנוּ פרְנְסֵּנוּ וְכלְכְלֵּנוּ וְהרְוִיחֵּנוּ. וְהרְוח לָנוּ ה' אֱלהֵּינוּ מְהֵּרָה מִכָל צָרוֹתֵּינוּ". והשני – להבדיל אלף אלפי הבדלות, ובריחוק המתבקש - גְרָף שֶל רְעִי הוא בלשון חז"ל עָבִיט, כלי לעשיית צרכים. וזאת, משום שהמילה רעי פירושה לא רק מרעה – אלא גם צואה, וחוקר הלשון קליין מעיר שככל הנראה המקור הוא פשוט: זה מה שנוצר מהאכלת בעלי-חיים, והמילה קרובה במובנה לרעי שהוא מרעה.

מן המרעה הלטיני מגיעה אלינו גם ה-pastoria שהיא מעין נזם שמצמידים לרגל הבהמה בזמן שהיא רועה במרעה, ומכאן המילה האנגלית pastern לאותו נזם – אף שהמילון מתרגם מילה זו ל"אציל הרגל" של הסוס, הקטע שבין מפרק הכף לבין הפרסה. ואפילו למאגר המונחים משפטיים הגיעה המילה: pastionaticum הלטינית התגלגלה למונח המשפטי האנגלי pannage שפירושו, אם המילה הזו ממש חסרה לכם באוצר המילים, הזכות להאכיל חזירי-בית ביער, שם הם ניזונים מאצטרובלים שנפלו.

ואיפה האפיפיור בכל הסיפור? תפקיד הרועה, מנהיג העדר, הביא את האפיפיורים והכמרים להִתכנוֹת pastor, כלומר רועה. אולי התקנאו בקב"ה אשר לפי הנביא יחזקאל, לא פעל בדרכיהם הקלוקלות של רועֵּי ישראל, אלא עשה כך: "כְבקָרת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם הֱיוֹתוֹ בְתוְֹך צאֹנוֹ נִפְרָשוֹת כֵּן אֲבקֵּר אֶת צאֹנִי וְהִצלְתִי אֶתְהֶם מִכָל המְקוֹמֹת אֲשֶר נָפֹצוּ שָם בְּיוֹם עָנָן ועֲרָפֶל". והביטוי הזה מצא את מקומו הנצחי בפיוט "וּנְתנה תוקף" של הימים הנוראים: "כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי. ותחתוך קצבה לכל בריה ותכתוב את גזר דינם".

האפיפיורים ואנשי הכמורה, כאמור, רואים את עצמם כרועים, ולכן הם מפרסמים לעיתים "נייר עמדה" בנושאים שונים בתחום הדת והפולחן, וקוראים לו "איגֶרת רועים" (מונח, שבשימוש מועט מאוד, קיים גם אצל מנהיגים יהודיים). כאשר רצתה הכנסייה הקתולית ב-1870 לקבֵּּע את הדוֹגמה על עליונות האפיפיור והאל-טעות שלו, היא פרסמה את המסמך Pastor Aeternus, כלומר הרועה הנצחי. ועל דרך החידוד הלשוני היה מי שאמר, כאשר נבחר האפיפיור הנוכחי בנדיקטוס ה-16, כי הקתולים קיבלו עתה "רועה גרמני", שהוא השם המדוייק יותר למה שאנחנו קוראים - כלב זאב.