והפעם: סורגים עניין?
איך מגיעה סבתא מן הציונות הדתית להיות כלואה מאחורי סורג ובריח? ואיך כל אלה קשורים זה בזה, אם לא דרך המילים? השורש שאותו נסרוק היום במסרקות (או מסרגות?) ברזל הוא סרג, ונצעד לסירוגין בין משמעויותיו.
כולנו מכירים את אומנות הסריגה, בין כצרכנים של אפודת-צמר סרוגה, ובין כמלהטטות במסרגות, אחת או שתיים לפי העניין. הסריגה, מפליאה כשלעצמה מבחינה טכנית, היא רק ענף אחד במילים המׂשתרגות, עוד מקרה שכיח של חילופים בין שׁ ימנית לׂשמאלית. השורש המקורי, בדיוק כמו שאנחנו משתמשים בו היום, עוסק בסריגה, בקליעה שתי וערב, של חוטי צמר או חוטים בכלל, כגון קליעת חבלים למיטה, וגם עלים שקולעים אותם ויוצרים סל קלוע. בערבית, שׁריג'ה הוא סל קלוע מעלי עץ התמר. בשזירה, קליעה או חיבור חוטים וקנים זה בזה, יוצרים מחצלת, בגד סרוג או סורג. המשותף לכל אלה הוא צורת העבודה של העברת החוט/הקנה/מוט הברזל בצורת שתי וערב – כשהחוט מדלג בהילוכו פעם מעל שורה, ופעם הוא עובר מתחתיה. כלומר, יש לנו כאן תנועה לסירוגין – ובדיוק מכאן נגזר שם הפעולה! המילה אינה חדשה כלל ועיקר, והיא מופיעה למשל אצל הרמב"ם בעניין קריאת שמע: "קְרָאָּה סרוּגִין יָצָא. אֲפִלּוּ שָׁהָה בין סרוּג לְסרוּג כְדי לִגְמֹר אֶת כֻּּלָּה יָצָא. וְהוּא שֶׁיִקְרָא על הסדֶר. קְרָאָּה מִתְנמְנם וְהוּא מִי שֶׁאינוֹ ער וְלאֹ נִרְדָם בְׁשנָה יָצָא. וּבִלְבד שֶׁיִהְיֶה ער בְפָסוּק רִאׁשוֹן". ועוד מן ההלכה, הפעם זו שעניינה "החֶבֶל שֶׁמְסָרְגִין המִטּוֹת".
נתעכב על הסורג, שמתחבר תמיד באופן טבעי עם בריח. הסורג הוא מקלעת של מוטות מתכת, קלועים ומסורגים זה בזה, מעשה מחצלת. סורג יש לא רק בבתי הכלא, והסורג ההיסטורי היה מחיצת אבנים נמוכה שניצבה סביב איזור בית המקדש השני, ושובצו בה כתובות אזהרה בשפות שונות ובהן איסור כניסה לגויים שביקשו להיכנס אל התחום המקודש. יוסף בן-מתתיהו מתאר את הסורג, ולימים מצא מלומד צרפתי אבן ובה כתובת ביוונית: "איש נוכרי לא ייכנס לפנים מן המחיצה המקיפה את המקדש ולחצר המוקפה, ומי שייתפס יתחייב בנפשו ודינו למיתה". דבר ויקיפדיה: לא ברור מה היתה צורתו של הסורג. על פי עדות יוסף, הוא היה עשוי מאבנים... היו שפירשו שהיה עשוי בצורה מסויימת של אבנים לסירוגין, כעין מעשה רשת, כמרומז מן השם "סורג". הוא מונצח ב"סמטת הסורג" במרכז ירושלים.
הסיור הלשוני שלנו הולך ומׂשתרג: שָׂריג הוא מה שקלוע וסרוג, ובאופן ספציפי סריגים הם בגדים שעשויים מאריג כזה – ושריג באלקטרוניקה הוא תבנית הסידור של האטומים בחומר מוצק. שימוש מודרני יותר למילה הוא מחשוב סריגי – מודל מיחשוב המשתמש ברשת מחשבים לביצוע פעולות חישוביות מסובכות. בגלל הסידור המיוחד, יש שימוש במילה גם בפיזיקה ובמתמטיקה.
עכשיו, כאשר שרירי המוח שלנו כבר התעצמו והׂשתרגו, נוכל לחזור בנחת לסבתא, היושבת וסורגת פוזמקאות לנכדים ולחיילים – ואפילו משחק קראו על שמה: "סבתא סורגת", אותו משחק של העברת חוט בתצורות שונות בין אצבעות הידיים של המׂשחקים. מאוד אפשר שסבתא עסוקה גם בסריגת כיפות – סרוגות כמובן – שהיו לסמל של הדתיים- לאומיים, או אנשי הכיפות הסרוגות. המונח "סרוגים" כל כך מאפיין את המיגזר, עד שישנו אתר אינטרנט בשם זה (ובו אפילו מדור "סרוגות"), ובטלוויזיה שודרה הסדרה "סרוגים". ואם השורש סרק נשמע לכם דומה לסרג שלנו, שאלנו את הבינה המלאכותית ונענינו כי זהו קשר פונטי וסמנטי קרוב, המבוסס גם על חילופי האותיות ק' ו-ג' שהן עיצורים המשתייכים לאותו מוצא חיתוך בלשון, וגם על דמיון בפעולה השזירה והמעבר בין חוטים: סירוק שיער או צמר במסרק, וסריגה של חוטים ויצירת סורג. ובוודאי לא תתפלאו שקשור גם השורש שׂרך, כגון ענף שמׂשתרך ומתפתל בין אחרים.
