והפעם: הנושאים בנטל הקפאין

הדיון הזה עלול להשאיר אתכם נטולי-נשימה. רק נקווה שלא תגיעו למצבו של מי שהנשמה ניטלה ממנו, כי בסך הכל אנחנו הולכים לדון בשורש נטל. אחרי פתיחה כזו, מוטל עלינו לספק את סקרנותכם.

[הוא] נטל, אומר המילון, משמעותו "שׂם עליו דבר כבד, ובפרט בהשאלה הביא עליו צרה וכדומה". לפנינו מיגוון של משמעויות. הנטל מתקשר ישירות לתחום הכלכלי, ולכן מדברים על נטל המס וגם על היטל שכמוהו כמס בשינוי אדרת. שוויון בנטל הכלכלי הוא חלום רחוק, ומי שמטיל מיסים מכביד עלינו את העול. אבל לא רק הוא: הנה למשל התרנגולת מטילה ביצים – ולפי האקדמיה, כשרות שתי הגרסאות בהקשר זה: גם מטילה וגם מטילה, גם הטיל משורש טול, וגם הטיל משורש נטל. ובכלל, יש טשטוש-תחומים בין הפעלים שמקורם בשורש נטל ובין אלה שמגיעים מהשורש טול. כמו התרנגולות, גם מטילן הפצצות שהיה פעם במטוסי קרב, וגם מטול הרימונים בצבא, ומטול השקפים (זוכרים שהיה פעם כזה?) בחדר ההרצאות, ובמחילה מכם גם מי שמטיל מימיו.

העול המוטל על כתפי התובע במשפט, לפי הכלל "המוציא מחברו עליו הראייה", הוא לספק את דרישות בית המשפט לראיות מספיקות, לעמוד בנטל ההוכחה. בדיוק כמו המילים בעברית, באנגלית הוא נקרא burden of proof. יש המתהדרים במונח הלטיני לעניין זה onus probadandi , כאשר onus הוא נטל, עול, וממנו נוצר גם הפועל to exonerate שפירושו לשחרר מישהו בלי אשמה, לזכות, להסיר ממנו את הנטל. יכול השופט בדיון להכריע מה שיכריע, ויכול גם שיסתמך על הכלל העתיק המופיע כבר בתלמוד: "שניים אוחזין בטלית... זה אומר כולה שלי וזה אומר חצייה שלי... זה נוטל שלושה חלקים וזה נוטל רביע". גנבים, סליחה כאלה שנוטלים בלי רשות, היו תמיד, וההלכה מתמודדת גם עם זה: "גנב שנטל מזה ונתן לזה – מה שנטל נטל, ומה שנתן נתן". והמשמעות היא שהחפץ שנגנב וניתן לאחר נשאר אצלו, והבעלים המקוריים אינם יכולים לדרוש אותו בחזרה, אלא רק לתבוע מהגנב את השווי הכספי.

התרנגולות מטילות ביצים, החיילים מטילים רימונים ומצור, מפעל הפיס מטיל גורלות, שר האוצר מטיל מיסים – אבל לעיתים, יש גם מי שנוטלים. כאלה הם מי שבלי ליטול רשות נוטלים מן הקוּפה, וגם אלה שנוטלים את הקפאין מן הקפה ועושים אותו נטול-קפאין (ויש אומרים, גם נטול טעם). הגששים, אלופי השפה העברית, כבר אמרו במערכון על שוק הספרים: "נטול עץ, נטול דיקט, נטול חול, נטול אמו, נייר נטול נייר, רבותי". להבדיל אלף הבדלות ישנו הקב"ה שאליו מכוונת הבקשה בתפילת השחר: "אֱלֹהי, נשמה שנתת בי טהוֹרה. אתה בראתהּ, אתה יצרתהּ, אתה נפחתהּ בי, ואתה משמרּה בקרבי, ואתה עתיד לטלּה ממני, וּלהחֲזירּה בי לעתיד לבוֹא". ובכלל, עניין הנשמה ויציאתה והאירועים הרגישים סביבה נדונים הרבה, כולל הכלל: "אל תרצה את חברך בשעת כעסו ואל תנחמנו בשעה שמתו מוּטל לפניו".

נטלנו מזה וגם מההוא לא הנחנו ידינו, ואיך יכולנו לשכוח מטלה חשובה מאוד, נטילת ידיים שאותה עושים לפני הארוחה, והכלי שמסייע לנו, מעין קנקן בעל שתי ידיות, נקרא נטלה.