ידע הוא כוח

ה"רגע" הזה יעשיר את היֶדע שלכם, בעיקר במה שנוגע לשורש ידע, כך שתדעו לפני מי אתם עומדים וגם תחושו שקניתם דעת.

הידיעה השכיחה ביותר (אולי הידיעה בהא הידיעה?) היא במשמעות של להבין, להכיר משהו. מתוך שאנחנו יודעים משהו, אנחנו גם מכירים את ההבדלים בינו ובין דברים אחרים. בהזדמנות אחרת צויין כאן כי להכיר פירושו להבחין, לראות מה בין לבין – ולכן הקשר המילולי בין הכָרָה ובין נוכרי, זר, מי שמובחן כשונה. "ויָקָם מֶלְֶך חָדָש על מִצְרָיִם אֲשֶר לאֹ יָדע אֶת יוֹסֵּף", כלומר לא הִכִיר אותו, וגם לא הכיר בו ובמעמדו. ומנגד, בישעיהו: " יָדע שוֹר קֹנֵּהוּ וחֲמוֹר אֵּבוּס בְּעָלָיו יִשְרָאֵּל לאֹ יָדע עמִי לאֹ הִתְבּוֹנָן". ההכרה היא בעצם ידיעה, ולא מִקרי הקשר שעושים בין תת-הכרה לתת-מודע. הוכחה נוספת: העדְלָיָדא של פורים היא תולדה של ההוראה המופיעה בתלמוד, שבחג חייב אדם להתבּשֵּם "עד דְלָא יָדע [יבחין] בין ארור המן לברוך מרדכי".

ואם תבקשו שימוש יפה בצירופי השורש תמצאו אותו בדברי משה לאלוהים אחרי חטא העגל: "וְעתָה אִם נָא מָצָאתִי חֵּן בְּעֵּינֶיָך הוֹדִעֵּנִי נָא אֶת דְרָכֶָך וְאֵּדָעֲךָ לְמען אֶמְצָא חֵּן בְּעֵּינֶיָך". ואומר על כך רש"י: "ואֵּדע בְּזוֹ מִדת תגמולֶָך. מה היא מציאת חן שמצאתי בעיניך... למען אכִיר כמה שְכר מְציאת החֵּן".

כשאדם יודע (ורצוי שיהיה תאב-דעת) הוא רוכש לו דֵּעָה, לעתים הוא מיידע גם את האחרים ביֶדע שלו. ואם הגיע לדרגה גבוהה ייאמר עליו שהוא מדען, ועם קצת מזל (ופרס נובל לא יזיק) הוא יהיה גם ידוּעָן, סֶלֶּבריטי. ובלבד שלא יהיה יִדְעוֹנִי, שהוא מכשף ומגיד עתידות. וכאשר מתוודעים לדברים (כמובן משורש זה), מגלים עוד מילים רבות כמו מודעה, הודעה ומודיעין. ומעניין שגם המילה מדוע מקורה כאן, והיא חיבור של שתי מילים: מה יָדוּע?

המקרא אינו מסתפק במשמעות הרגילה לשורש ידע, ושכיחה בו גם המשמעות של יָדע אשה, הזדווג, כבר מימי הבריאה הראשונים: "וְהָאָדָם יָדע אֶת חוָּה אִשְתוֹ ותהר ותֵּלֶד אֶת קיִן". בלשונות זרות היו יותר אִטיים עם העניין, ולפי המילון המקוּון השימוש הזה ב-know, למרות שמקורו בתנ"ך, החל רק סביב שנת 1200. נקווה שבעניין זה הם לא ידעו מחסור, עוד שימוש של הפועל, במובן של לחוות, כמו בצירוף "שלא תֵּדעו צער".

אותו know, לדעת, מקורו בשורש מילולי קדום שאת גלגוליו תמצאו בלשונות רבות, החל בסנסקריט וכלה בגרמנית – וכמובן ביוונית, ובלטינית gnoscere וגם cognoscere. את האחרונה תמצאו בשורה ארוכה של מילים: החל בדיסוננס הקוגניטיבי (ההכרתי); וגם בהכרה, כמו הכרת-תודה וגם הכרה של משהו – recognition; וגם ה-conoisseor, המֵּבין, היודע (באוכל, במשקה) בצרפתית. וגם "מקבילו" הבּוּר, ignorant, ובהקשר זה גם to ignore, להתעלם, לא לדעת. פלוגת הסיור הצבאית עוסקת באנגלית ב-reconnaissance, שהיא הצורה הצרפתית של recognition, ואכן היא מופקדת על ידיעת השטח והכרתו, וראוי מאוד שכל חייליה (וחיילותיה) יהיו בהכרה מלאה, connaissance. מישהו חסר הכרה הוא unconscious, מילה שנגזרה, כמו גם science, מן הלטינית scire הדומה מאוד במבנה וגם במובן למילה gnoscere, ופירושה לדעת. מעניין מאוד שמקורה היה לפצֵּל, להבין תוך הבחנה בין דברים, להכיר!

וכדי לסגור מעגל, מאותו שורש של gnoscere הלטינית גם התחילית gno ביוונית, וממנה קיבלנו בין השאר את הדיאגנוסטיקה, שהיא הבחנה, הכרה (בדיוק כמו בעברית!) צירוף של gignoskein (ללמוד, לדעת) + dia, בין. וגם הידעוני שהזכרנו קודם, תורגם ל-gnostos, יודֵּע, בתרגום השבעים.

לפי מקורות יודעי-דבר, כל המידע הזה מותיר אותנו קצת מעורפלי-הכרה – אבל לפחות עתירי-ידע, ועכשיו גם הוא אינו מוגבל ליודעי-ח"ן.