אשה נעלה נעלה נעלּה

ב"רגע" הזה אנחנו נינעֵּל על שורש אחד, נעל, ונציץ בו דרך חור המנעול.

הכל מתחיל בפועל נעל שעניינו לסגור, להגיף, לנעול – גם דלת, וגם נעל, כשהפירוש המילולי הוא בעצם "לסגור את כף הרגל". לכן, כמובן, יש קרבה לשונית ועניינית בין המינעל – כמו בפסוק "בּרְזֶל וּנְחשֶת מִנְעָלֶָך" בברכת משה לשבט אשר – לבין מנְעוּל שבו מגיפים את הדלת. נעל נקראת במילה דומה גם בלשונות האיזור, והפועל הקרוב לה משמש גם למי שמנעיל, מפרזֵּל, סוס או גמל. אחד מן הביטויים הראשונים שלומד מי שחי בישראל, אף שאינו נלמד באולפן אלא בעיקר בכביש ובמגרשי כדורגל, הוא "ינעל אבּוּכ", ולפי המהדרין "יִנְעל רּבכ" או "יִנְעל דִינכ". האם יש בעייה עם הנעליים שנועֵּל אביך, או אלוהיך בגרסת המהדרין? לא אבּוּכ ולא נעליים: "ינעל אבוכ" הוא שיבוש של הביטוי הלגיטימי "יִלְען אבוכ", כלומר יקוּלל אביָך. לען הוא לשון קללה, ומכאן מלְעוּן הוא מקולל – ולפי המילון האטימולוגי, שמו של צמח הלענה הוא מאותו מקור מילולי.

ומכאן הסאגה העממית אשה נעֲלָה נָעֲלָה נעֲלָּה, נָעלָה את הדלת בפני בעלּה. אלא שהנעלה הראשון במשפט אין לו כל קשר מילולי לאחרים: היא נעֲלָה, מרוממת, משורש עלה. וגם בעלה לא שייך לכאן, פרט לכך שהוא מחכה מחוץ לבית ומתחרז יפה במשפט.

בלשונות העמים, הנעליים שואבות ממקורות שונים ומגוונים. הלטינית המוקדמת caliga לסנדל, כמו זה ששימש את החיילים הרומאים, התגלגלה לכינויו של הקיסר קליגולה, "מגף קטן", שכונה כך מפני שכילד נהג להסתובב עם אביו בין החיילים בלבוש צבא. זה עזר לו מאוד גם להפוך למותג בתחום נעלי נשים. מאותו מקור מילולי, כנראה, המילה קלְגס לציון חייל, לוחם. מאוחר יותר, דווקא צורתה המחודדת של הנעל יצרה נגזרת אחרת, וממנה scarpa באיטלקית לנעל (בלי שום קשר לגבינת מסְקרְפוֹנֶה), כאשר השורש המוקדם הוא scalpere, לחתוך, לגלף, לגרד. ממנו קיבלנו למשל את סכין המנתחים, ה-scalpel, שהוא הקטנה של סכין המנתחים הלטינית scalprum (אבל הקשר ל-scalper, המקרְקֵּף, הוא מקרי בלבד!) ומכאן גם sky scrapers, גורדי שחקים. קרובה להם במשמעות וכמובן בשורש המילולי גם המילה sculpture, פסל, כי זה מה שעושה האומן: חותך, מגלף, מגרד. הקשר המילולי לוקח אותנו גם לאנגלית sharp, חד – וגם למילה scarp, מדרון, שיפוע חד, כמו זה שיש בחומה. ההקשרים האלה ממש אינם חד-משמעיים: כך, למשל, יש מי שרואה את מקור הנעל האיטלקית, ה-scarpa – בשורש גרמני שפירושו עצם מחודד, ובמילה קרובה שפירושה כִיס-עוֹר, ובכך היא קרובה לנעל.

ולפני שנישל נעלינו מעל רגלינו, רק נשלים בעניין הסוליה, שהיא חלק בלתי נפרד (לפחות בזמן שקונים אותה...) מן הנעל. בעברית היא סוליה ובאנגלית היא sole והכל כנראה מן הלטינית solea באותה משמעות. מי שזכה מן ההפקר הוא דג סול, sole באנגלית וגם בצרפתית, דג סנדל בעברית, שהוא בן לסדרה גדולה של דגים סוליתאים (המוּכרים כדגי משה רבנו), על שם הסוליה שהם דומים לה. דמיון לפריטי-הנעלה כבר הביא לכינויים של יצורים חד-תאיים מיקרוסקופיים בשם סנְדָלִית – ואילו הג'ּבֶטָה שאנחנו אוכלים לתיאבון היא בעצם ciabatta האיטלקית (קרובה של zapata הספרדית), וכבר סיפרנו על כך שדמיונו של המאפה לנעל-בית הוא שהִקנָה לו את שמו.

וכאן אנו נועלים את הדיון.

עכשיו יבואו שני סופי-שבוע קשים בלי "רגע של טריוויה", ואחריהם ניפגש אי"ה וחברת