החתימה שלא מביישת את הפירמה

על הדברים שתקראו כאן אנחנו חותמים בשתי ידיים, כי עניינם החתימה וגלגוליה הלשוניים, מברית המילה – ועד מלכת בריטניה.

חתימה במובנה השגור היא זו שאנו משרבטים בשולי מסמך; אבל החתימה המקורית היתה סגירה, נעילה, כמו בקבוק חתוּם. מאותו שורש ובאותו הֶקשר גם, לפי המילון, מחְתוֹם, שעוות-דבורים, חומר המשמש לחתימה ואיטום. המילה הקרובה היא חוֹתם, שהוא גם הכלי שחותמים בו (כמו חותמת- גומי) וגם אותו עיגול בולט בשולי המסמך שבו טובע את חותמו השליט או מאשר המסמך, ומכאן הביטוי "מטביע חותמו". קרוב לזה גם הביטוי "ועל בריתך שחתמת בבשרנו" בברכת-המזון, לזכר אותו אירוע מגיל שבעה ימים – ואכן, נחלקו הדעות אם נשים צריכות לדלג על קטע זה בברכה. כשמופיעה אצלם חתימת-שפם, הגברים כבר שכחו את האירוע...

בערבית, ח'אתם משמש גם במשמעות חותָם וגם במשמעות של טבעת, ונזכור את מגילת אסתר שתחילתה ב"ויָסר המֶלְֶך אֶת טבּעְתוֹ מֵּעל יָדוֹ ויִתְנָּה לְהָמָן בֶּן המְדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵּר היְהוּדִים" אבל ב"הפי הנד" התהפכו הדברים: "וְאתֶם כִתְבוּ על היְהוּדִים כטוֹב בְּעֵּינֵּיכֶם בְּשֵּם המֶלְֶך וְחִתְמוּ בְּטבּעת המֶלְֶך כִי כְתָב אֲשֶר נִכְתָב בְּשֵּם המֶלְֶך וְנחְתוֹם בְּטבּעת המֶלְֶך אֵּין לְהָשִיב". ובנימה יותר רומנטית, הפעם משיר השירים: "שִימֵּנִי כחוֹתָם על לִּבֶךָ כחוֹתָם על זְרוֹעֶךָ כִי עזָה כמָוֶת אהֲבָה קָשָה כִשְאוֹל קִנְאָה רְשָפֶיהָ רִשְפֵּי אֵּש שלְהֶבֶתְיָה".

מן החותָם המלכותי היתה כמובן קצרה הדרך אל החתימה המוכרת לנו. signature האנגלית היא מ-sign, סימן, ציון, והיא מן הלטינית signum שממנה גם signal, אות, סימן. מאלה צמח גם המונח insignia, שהם למשל האותות (כמו דגלים, נסי-מלחמה וכדומה) שבהם מתהדרים נושאי-משרה כדי לציין את מעמדם. החתימה שמימין, אגב, היא של "המלכה הבתולה" מבריטניה, אליזבת הראשונה בת המאה ה-16, שבוודאי לא חתמה על צ'קים רבים.

החותם על מסמך עושה כן בדרך כלל בתחתיתו, ובאנגלית הוא נקרא גם underwriter. בעברית תמצאו אותו כחתָם, מונח שמשמש (כמו מקבילו באנגלית) כדי לציין גוף פיננסי שנוטל חלק בהנפקה של ניירות ערך, או בתחום הביטוח, והפעולה שהוא עושה נקראת חיתוּם. ועדיין מעולם העסקים: סחורה המועברת לרשותו של מישהו ועליה הוא ישלם רק לאחר שימכור אותה, נקראת סחורה בקוֹנְסִיגנציה, שאותה העדיפו לתרגם לעברית כמִשְגוֹר.

חותָם וחתימה הם קרובי משפחה, ומי שחתום על התפקיד הזה הוא כמובן הלורד שומר החותם The Lord Privy Seal, בעבר האיש ששמר את חותמו של מלך בריטניה, וכיום הוא שר בממשלה.

והנה עוד קשר בין החתימה והעולם העסקי: חברה מסחרית נקראת פירמה – מפני שבאיטלקית firmare פירושו לחתום, בעקבות אותו פועל בלטינית שפירושו לאשֵּר. מכאן קיבלנו את to confirm, לאשר (בחתימה) וגם to affirm. ההקשר הוא גם ל-firmus, (ובאנגלית firm), יציב, כזה שקיבעו אותו, עשוי וחתום. éferm בצרפתית פירושו סגור, יציב, חתום – הכל מן השורש הלטיני. fermata באיטלקית היא תחנת-אוטובוס וגם במוסיקה תמצאו אותה: בעברית היא נקראת שְהִי )מלשון השהייה), והיא סימן שנכתב מעל התו ומורה על הארכת משך התו במידה בלתי מוגדרת.

ואם התחלנו בבקבוק החתום, גם נחתום בו: את הבקבוק חותמים בחומר מיוחד, ויוצרים את ה-seal, החותם. לשם המשפחה זִיגֶל יש שני מקורות: המקור היהודי הוא שיבוש והתאמה של השם סגל – אבל ישנם גם גרמנים "כשרים" (גויים גמורים) ששמם Siegel וגם Sigel וכדומה, והמקור היה בעיסוקם המקצועי, כי הם ייצרו את השעווה המיוחדת ששימשה לחתימה של מסמכים רשמיים (Siegelbeamter בגרמנית), וחותָם בגרמנית הוא Siegel. החותם הזה, seal באנגלית, במקורו ציור המוטבע בשעווה, הוא מן הלטינית sigillum, תמונה קטנה, מ-signum, סימן. נחתום כאן.