אביב(?) ערבי, חורף(?) ישראלי
ניבי-הלשון האִידיוטיים של האנשים הפשוטים
הפה משמש אותנו בין השאר לדיבור, ולא ייפלא שאיברים קרובים לו קשורים לפעולה זו, ולעתים תוך כפל משמעות: שָפָה היא גם אחת משתי השפתיים, וגם עברית או צרפתית. הלשון מצוייה בלוע – אבל גם סינית היא לשון. וכך גם בשפות אחרות, כפי שהזכרנו בהזדמנות אחרת: lingua היא לשון (האיבר, וגם צירוף-המילים המשמש לדיבור) וממנה language ועוד. לחברה טובה זו יש להוסיף את ניב-השפתיים: "בּוֹרֵּא נִוב {נִיב} שְפָתָיִם שָלוֹם שָלוֹם לָרָחוֹק וְלקָרוֹב" נאמר בספר ישעיהו. והרי ניב הוא שמה של כל אחת מארבע השיניים הקרויות גם "שיני-כֶלֶב", בולטות וחדות.

המילה ניב עומדת גם ברשות עצמה, ללא חיבור לשפתיים או ללשון, ופירושה דיאלֶקט; לפי אבן-שושן: בת-לשון או צורת לשון הנהוגה בפי תושבי איזור מסויים או מעמד מסויים. ניב הוא באנגלית idiom, כי בשפות אחרות הלכו לכיוון שונה לגמרי מהעברית כדי לשאול ממנו את מקור המילה. המשמעות המקורית של idiom היתה צורת-לשון ייחודית לקבוצת-אוכלוסיה או למקום. האנגלית שאבה מן הצרפתית, וזו מן הלטינית וזו מן היוונית, שם idioumai פירושו לְנכֵּס, לשייך למישהו. ומהיכן? idios ביוונית פירושה אישי, פרטי, כזה השייך למישהו. וכאן אנחנו מתפלגים לשתי משמעויות שאחת מהן אולי תיראה לכם אידיוטית למדי: idiom (ניב-לשון, דיאלקט), וכמוהו גם idioma (שפה, בספרדית למשל), נובעות כאמור מן הייחוס הזה של שפה לקבוצה מסויימת של אנשים. אבל, אותו idios עצמו התגלגל גם למילה אידיוט, שמובנה המקורי היה מי שמעדיף את חייו הפרטיים, אינו מחזיק במשרה ואינו נואם בציבור. עם השנים, ה-idiotes היווני ואחריו ה-idiota הלטיני היה לאיש טיפש, כזה שאינו יודע לכלכל את מעשיו. זן מיוחד של האידיוט הוא idiot-savant, האידיוט המלומד, שאינו מסוגל ללמוד בצורה המקובלת, אבל מוחו הוא מאגר מדהים של מידע מסויים מאוד, דמות שאף הונצחה בסרטים.
העברית שלנו שימרה את המובן הזה, אבל המקור הוא אותו מקור: הֶדיוֹט, אף שאנחנו מקפידים להגות אותו הֶדְיוֹט ולא אִידְיֹוט, וגם בכתיב שונה – הוא בדיוק האדם פשוט, הפרטי, מן המשמעות המקורית של idiotes היוונית!
החוקרים טוענים גם שהמקור הלשוני של idios הוא בשורש ההודו-אירופי swe שמציין שייכוּת, וגם מה שקרוב לו עניינית: פועל רפלקסיבי, כזה שחוזר אל הנושא. למשל, המילה suicide, להתאבד, אדם שהורג את עצמו והפעולה חוזרת אליו: sui (לעצמו, משורש cidium + )swe (הֶרֶג, כמו ב-homicide, רצח, ובגֶ'נוֹסייד, רצח-עם). גם המילה ethnic, לטענתם, נסמכת על אותו שורש המבטא שייכות swe. וכך גם לגבי self האנגלית ודומותיה בלשונות קרובות.
לביטוי המליצי סרְדיֹוט, שמשמש בדרך כלל לציון קצין קשוח או שוטר רע, אין קשר לכאן. sardiotes ביוונית הוא פשוט חייל.
עולם הרפואה שואב מושגים רבים מן המלים היווניות, וגם במקרה זה: idiopathy היא מחלה או כאֵּב ממקור לא-ידוע, ו-idiosyncrasy פירושה אוסף יייחודי של מאפייני טמפרמנט, מזג-אישיות, מילולית צירוף של idio (פרטי, ייחודי) + syn (עִם) + krasis (צירוף, תערובת).


ואם ברגע של חולשת-דעת חשבתם, ואף הבעתם דעתכם בקול, שהנהג החצוף מימינכם הוא אִידיוט, בניסוח אלטרנטיבי יכולתם לומר שהוא רפֵּה-שכל (ושימו לב כמה זה מקביל, רק מבחינה מילולית כמובן, לחולשת-הדעת שלכם!) המהדרין היו אומרים לו שהוא דֶּבִיל, כי debilis בלטינית הוא רָפֶה, נָכֶה. מי שנשלל ממנו ה-habilis שהיא המילה שהולידה את able ו-ability באנגלית. ואתם תחליטו אם אתם מקבלים את ההקשר המילולי הבא, שגם הוא נמצא בכתובים: de (בלי, להרחיק) + bilis (כוח, יכולת) הוא מן השורש ההודו-אירופי bel (חזק, גדול) שיצר את המילה הרוסית בּוֹלְשוֹי, גדול, כמו הבלט במוסקווה - וגם הבּוֹלשֶביקים, הגדולים, החזקים יותר!