והפעם: איזו גסות!

ברשותכם, הבה ונראה את התמונה בקווים גסים ואל נא יהיה ליבכם גס בדברים למרות שהפעם הנושא גס למדי. ובלי גסויות בבקשה.

גס, כך מלמד אותנו המילון, הוא גדול, עבה, ההיפך מקטן. אין פסול בחול גס והוא לא בהכרח גרוע מחול דק ועדין, וכך גם במלח גס ומלח דק - לשניהם יש שימושים במטבח – ואפילו בהמה גסה כגון פרה, שור וסוס אינה בהכרח נחותה מבהמה דקה כמו עז. גם תלמים שנחרשים לרוחב נקראים גסים, וגם עופות מסויימים דוגמת נשרים ואווזים. אבל מייד נראה איך המאפיין הפיזי גלש בלשוננו - ולא רק בה – למילה שיש עימה גנאי ואפילו קלון. הראשון שנדבר בו הוא הביטוי גס-רוח, שמוכר לנו גם מן הלשון ולמרבה הצער גם מן החיים. מסכת אבות כוללת אותו בחברה טובה: "וְהַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה [מי שממהר לפסוק דין, בלי לשקול]: שׁוֹטֶה, רָשָׁע, וְגַס רוּחַ". והם אחראים לאי-ביאת המשיח, כי "אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ גַּסֵּי הָרוּחַ מִיִּשְׂרָאֵל". גסי-רוח יכולים להיות בני אדם כפי שמתארת המשנה "הַשּׁוֹתֶה כּוֹסוֹ בְּבַת אַחַת הֲרֵי זֶה גַּרְגְּרָן, שְׁנַיִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שְׁלֹשָׁה מִגַּסֵּי הָרוּחַ" – אבל יש סוסים שלא רק מדברים עברית אלא גם הליכותיהם לא משהו, ושוב נלמד מן התלמוד: "שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֱמָרִים בַּסּוּס: אוֹהֵב אֶת הַזְּנוּת, וְאוֹהֵב אֶת הַמִּלְחָמָה, וְרוּחוֹ גַּסָּה, וּמוֹאֵס אֶת הַשֵּׁינָה, וְאוֹכֵל הַרְבֵּה וּמוֹצִיא קִמְעָה". כזה גס-רוח הסוס הזה!

נו, ב"חברה טובה" כזו של גסי-רוח, אפשר גם לצפות לביטויים שכולם משדרים אותו מסר. כזו היא אכילה גסה, וגם פסיעה גסה שהיא אחד מששה דברים של גנאי לתלמיד חכם, ולמקרה שלא ידעתם גם "נוֹטֶלֶת אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִמְּאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם".

כך קרה, שמונח "נייטראלי" מתחום המידות, גס במובן של גדול, היה למידה מגונה. אבל לא תמיד: הנה ביטוי שממש אין בו הבעת דיעה על אופיו של המחולק: חלוקה גסה של הזמן הביאה ליצירת השעות; החלוקה שאחריה - כן, חלוקה דקה – יצרה את הדקות בשעון. והחלוקה השנייה שאחריה יצרה כצפוי את השניות. וגם בלועזית בדיוק כך: החלוקה הדקה יצרה את minute, מלשון קטן, דק, והחלוקה השנייה יצרה כמובן את ה-second. דוגמה אחרת היא נייר-לטש, שיכול להיות גס, עדין וגם בינוני – ואין בכך כדי לומר דבר על כך שבהיותו גס הוא נחות מן העדין, שלא כמו בני-אדם.

אל יהיה ליבכם גס בדברים, ביטוי שעם השנים שינה את משמעותו: היום, באומרנו על מישהו שליבו גס אנו מתכוונים לכך שהוא אטום וחסר אמפתיה. הביטוי המשנאי עסק באי-זהירות, ואמרו שדעתו של תינוק גסה ואינו מתיירא לנפול. צד נוסף של הביטוי, לפיו ליבו גס בפלוני, פירושו שאינו מתבייש ממנו, ובתוספתא תמצאו: "היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת כדי שיהא ליבו גס בה".

המילה coarse היא גס באנגלית (גם פצירה גסה וגם אדם גס-רוח) וכשעוקבים אחרי מוצאה מגיעים לכך שבמקור היא ציינה אריג מחוספס. מה שהחל כמחוספס הגיע להיות תכונה אנושית, אדם וולגארי. וייתכן שהמילה קשורה גם ל-gross, שהוא גדול ועבה, ומשמשת באנגלית עממית גם כדי להעצים תכונה שלילית כמו gross stupidity . ומאין המילה וולגארי? גם היא ממובן של עממי, מצוי (כמו למשל בבוטניקה Beta vulgaris , סלק מצוי) ש"הידרדר" לוולגארי שאנחנו מכירים. לטינית וולגארית דיברו בני העם הפשוט, וה"ווְּלְגַאטָה" היא התרגום של התנ"ך ללטינית, "המהדורה העממית" שאומצה בידי הכנסייה הקתולית.

בחזרה ל-gross, ונזכיר שהכל התחיל במידה פיזיקלית, וכמו מידות רבות, גם זו התגלגלה לכסף. Gros היתה יחידת-משקל צרפתית לפני שהוחלה השיטה המטרית, ובארצות שונות באירופה נהג מטבע בשם זה בתצורות-שם שונות שכולן מזכירות אותו, בדרך כלל מטבע יותר גדול מהרגיל. באנגליה למשל זה היה Groat כמו זה שבצילום. וכמובן, הוא הגיע גם למקורותינו המאוחרים: "ראובן שידך בִּיתו עם שמעון ופסק לתת לו בנדוניא חמש מאות גַּסִּים".