והפעם: נגנבתי על זה!

"על ראש הגנב בוער הכובע" וכדי להקל עליו במשהו נדון הפעם מעט במניעים שלו ובעיקר בשאלה מאיפה צמח שם-המקצוע שלו.

הגנב העברי הראשון לא נולד עם קום המדינה אלא הרבה לפני כן, וכבר בעשרת הדברות נקבע הציווי "לא תגנוב". פשוט ככה, בלי נסיבות מקילות של משפחה הרוסה ובלי הבעת חרטה בפני שופט רחמן, במעמד שווה ל"לא תרצח". קצר ולעניין, אבל ממש לא פשוט, ונחלקו הפרשנים גניבה מהי: האם זוהי גניבת ממון לפי הפשט, או שמא גניבת אנשים, חטיפה. יש פרשנים שאכן רואים בכך איסור לקחת את רכושו של הזולת בגניבה, גזל, הונאה ואף גניבת-דעת. הם לומדים זאת גם מתוך כך שהוא בא ביחד עם איסורים אחרים כגון לא תרצח ולא תנאף, שעניינם דברים שבין אדם לחברו. אחרים, לעומתם, רואים בזה איסור על גניבת נפשות. האם לדעתם מותר לכן לגנוב ממון? ממש לא, כי בספר ויקרא יש ציווי מפורש: "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ", וזו גניבת-ממון.

מדוע גונבים? מפני שזה קל יותר מאשר לעבוד. ר' שמואל (שמלקי) מניקלסבורג יודע גם מתי החל הכל: "עד שלא השמיע השם את עשרת הדברות על הר סיני, היו כל הבריות שומרים על רכושם שמירה מעולה, וכיוון שראו הגנבים כך נמנעו מלגנוב. אבל לאחר שציווה השם על הר סיני 'לא תגנוב' והבריות ראו עצמם בטוחים, התחילו עסקי הגניבה לפרוח". ולא רק שהעסקים פורחים, אלא שכל הקונה רכוש מגנבים "מְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה" וגורם להם לגנוב עוד, לפי הרמב"ם בהלכות גזילה ואבידה. אבל, "הַגּוֹנֵב מִן הַגַּנָּב – פָּטוּר".

המקורות סלחניים ביחס לעבירת הגניבה, ומסבירים לנו שהנסיבות וה"הזדמנות" הן שגורמות לגנב לגנוב: "לָאו עַכְבְּרָא גַּנָּב אֶלָּא חוֹרָא גַּנָּב" וגם "הַפִּרְצָה קוֹרְאָה לַגַּנָּב" הם רק שניים מן הביטויים בעניין זה. ולא רק בעברית: "opportunity makes the thief" היא הגרסה האנגלית, ותמצאו דומות גם בלשונות אחרות כי גנבים יש בכל התרבויות. אפילו מחבר ספר "משלי" סלחני: "לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב". לפי הפרשנים, שלא כמו גנב, הנואף עושה כן מבחירה.

נגנוב רגע או שניים מזמנכם כדי להתעכב על המילה ושורשה. חוקר המילים ארנסט קליין קושר אותה למילה דומה בערבית – ולמילה אחרת גַ'אנְבּ (מבוטאת גם גַ'אמְבּ) שפירושה ליד, בצד, והגנב הוא מי שמניח בצד, מגניב את מַלקוחו. ובכלל, לכל הפעילויות שקשורות בשורש הזה יש אופי חשאי, פעולה שנעשית בהסתר: כך כמובן הגניבה עצמה, וכך גם התגנבות למקום כלשהו, וגם גניבת-זהות שנפוצה עתה באינטרנט, והשתרשה כמו גם המילה גּוֹנְבָה, על משקל חומְרה ורוגְלה.

התופעה כל כך נפוצה, שגם ההקשרים הלשוניים הנספחים אליה עשירים מאוד. בין היתר תוכלו למצוא בחיפוש-גוגל קצר את: "גָּנַב אֶת הַגְּבוּל" (חצה את הגבול באופן בלתי חוקי ובחשאי), "כְּמוֹ גַּנָּב בַּלַּיְלָה" (לא שגנבים אינם פועלים גם ביום), "גָּנַב אֶת הַהַצָּגָה" ועוד כהנה וכהנה, מהן גם כמה גניבות ספרותיות. האחרונות הן בלעז פְּלַגְיָאט, מילה שבלטינית פירושה חוטף, גנב ספרותי, מ-plaga, רשת דיג, והיא קרובה ליוונית pelagos, הים הפתוח, ומכאן קצרה הדרך לאַרְכִיפֶּלַג, שרשרת-איים.

אם כבר ביקרנו בניכר, נאמר משהו על המילה גנב בלשונות זרות. בערבית, גנב הוא חַרַאמִי מן השורש חרם, כמו מאכלות אסורים (חראם) בדומה לשורש העברי, שמופיע לצד כל חבריו בספר יהושע: "וְגַם לָקְחוּ [בני ישראל] מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם". steal באנגלית דומה למילים דומות בשפות הצפון, וקרובה ל-stealth כשמו של המפציץ החמקן שעושה את משימותיו בגניבה. יש אפילו גרסה עממית לפיה שמו של מנזר לטרון הוא Castellum bonu Latronis , "מבצרו של הגנב הטוב", כי latro הוא גנב בלטינית, והגנב הטוב הוא אחד מן השניים שנצלבו עם ישו.

גונבה לאוזניי השמועה שכל מה שנכתב פה, גם אם איננו חדש לגמרי, הריהו לפחות מַגְנִיב, ואתם רשאים להגניב תגובה.