הסלולארים עושים דיאטה

הטלפונים הסלולאריים הם כבר כמה שנים חלק מחיינו, אבל גם הצעירים שבינינו זוכרים איך היה כשהשאלה הכי שגורה בעברית עוד לא היתה "איפה את/ה?"

סלולארי (ולא סוללרי, כפי שלא מעטים טועים – אין שום קשר לסוללה) מפני שהטכנולוגיה מבוססת על תאי-שטח, שכל בעל מכשיר "מחובר" לאחד מהם, וכאשר הוא עובר ממקום למקום, הוא מחליף תא-שטח אחד בשני, והמערכת יודעת לאתר אותו בכל מקום, כאילו הודיע לה: עכשיו אני נמצא כאן.

התא הזה, הוא ה-cell שעל שמו נקראת המערכת הסלולארית. גם תא בבית-כלא נקרא cell, וכך גם תא בגוף החי וגם תא של ארגון מחתרתי.

אבל, זה לא נגמר שם: המשמינים מבקשים להמיס את הצלוליט המצטבר בירכיים, ועושי דיאטה משתמשים לא אחת בטבליות תאית (מלשון תא). התאית, צלולוזה בלעז, היא חומר המצוי בדופן התא של צמחים. התאית משמשת למשל לייצור נייר – אבל גם בדיאטה. תכונתה של התאית שאינה מתעכלת בקלות, ולכן יש לה ערך תזונתי שלילי, כלומר מספר הקלוריות שהגוף שורף לצורך עיכולה גדול ממספר הקלוריות שהיא מוסיפה לגוף. התאית מצוייה בצורה בולטת בירקות ירוקים, מה שמסביר מדוע מלפפון, חסה וכרוב כל כך פופולאריים בקרב המשתדלים לרזות.

ה-cell מצא את ביטויו גם בחומרים שונים: צלולואיד הוא שם החומר המשמש לייצור סרטי צילום, בסלוטייפ משתמשים להדבקה, והצלופן השקוף משמש לעטיפת פרחים או ממתקים. הצלופן, אגב, קיבל גם משמעות עדכנית: משתמשים במילה זו כדי לציין חומר בלתי נראה שכביכול קיים ועוטף אזורים שונים שבהם נוסעים אובדי-דרך אינם יכולים לשגר ולקבל אותות מהסלולאר שלהם – וכך חזרנו לראשית הסיפור.